פסק דין
בפני תביעה לפיצוי כספי בשל נזק שנגרם לרכבה של התובעת, בעקבות תאונת דרכים שארעה בין מכוניתה למכוניתו של הנתבע.
אין מחלוקת כי התאונה ארעה ביום 17.8.2003, בצומת אמונים.
פתח דבר:
בטרם אכריע לגופו של עניין, מן הראוי להציג מחדליו של הנתבע לכל אורך התנהלותו בהליך דנן:
בראשית הדרך, הנתבע לא הגיש כתב הגנה וניתן כנגדו פס"ד בהעדר הגנה, זאת ביום 30.1.05, ע"י כב' הרשמת (דאז) סבין כהן. כעבור שלושה חודשים נפתח כנגדו תיק הוצל"פ. ביום 16.8.09 הגיש הנתבע בקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין, אליה צורפה בקשה לביטול פסק הדין. ביום 28.7.10 נתקבלה הודעת ב"כ התובעת, לפיה למרות שהתשלום בוצע באיחור, הסכימו הצדדים להארכת המועד לביצוע התשלום ולביטול פסק הדין. ביום 28.7.10 נתנה כב' הרשמת (דאז) עפרה גיא לנתבע האפשרות להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום. החלטה זו ניתנה לאחר שהובהר לבית המשפט כי התובעת לא תתנגד לביטול פסק הדין שניתן כנגד הנתבע, בכפוף להוצאות, אותן שילם. מיום מתן החלטת בית המשפט לביטול פסק הדין חלפו מעל ל – 30 יום, כך שביום 12.10.10 הוגשה, בשנית, בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. ביום 31.10.10 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה. ביום 22.12.10 הוגשה שוב בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, כשנימוקו העיקרי הוא נשען על "חובת הצדק", היינו שהנתבע טען כי לא קיבל לידיו את ההחלטה המבטלת את פסק הדין והקובעת כי עליו להגיש כתב הגנה. לבקשתו צירף הנתבע תצהיר. ביום 23.1.11 קבעה כב' הרשמת (דאז) גיא, כי בשים לב לכך שהנתבע שילם סכום לא מבוטל, נראה כי היתה בכוונתו להתגונן בפני התביעה. בד בבד ביטלה כב' הרשמת (דאז) גיא את פסק הדין. ביום 3.3.11 הגיש הנתבע כתב הגנה. בתיק נשמעו עדויות הצדדים ועדיהם ובסופו של דבר, ביום 1.4.12, נקבע התיק לסיכומים. ביום 12.7.12 הגיש ב"כ הנתבע בקשה להשתחרר מייצוג. ביום 8.8.12 ניתנה החלטה הפוטרת את ב"כ הנתבע מייצוג, כשבמקביל יישלח עותק ההחלטה בצירוף אישור מסירה לידי הנתבע, על פי כתובתו. חרף זאת הנתבע לא הגיש סיכומים. התובעת ביצעה תחליפי המצאה, תוך כדי ששכרה שירותי חברת חקירות לצורך הדבקת החלטות בית המשפט על דלת ביתו של הנתבע, אך גם זאת ללא הואיל. חרף החלטות בית המשפט, סיכומי הנתבע לא הוגשו. לפיכך נקבע, כי פסק הדין בתביעה דנן יינתן בהיעדר סיכומים מטעם הנתבע.
למעשה עד עתה לא הוגשו סיכומים מטעם הנתבע. משכך ובהתאם להוראות תקנה 160 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), "דינו של בעל דין שלא הגיש סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון..." קרי, בענייננו כאילו לא התייצב הנתבע לדיון ו"רשאי התובע להוכיח את תביעתו ...ואז יהא זכאי לסעד המבוקש או לכל סעד מתאים אחר" (תקנה 157 (2) לתקנות).
בענייננו נשמעו הוכחות ופסק הדין יינתן על סמך הראיות וטענות הצדדים, ככל שהוכחו.
מטעם התובעת העידו שני עדים, שהינם תושבי צרפת: הנהג ברכב, ורעייתו, אשר נסעה עימו ברכב.
עדותו של הנהג ברכב התובעת נמסרה באמצעות מתורגמן. עדותם נשמעה באמצעות "וועידת וידאו".
התובעת מציינת, כי רכבה נסע מכיוון אשקלון לאשדוד, כאשר בכיוון נסיעתו ניתן לנסוע ישר בלבד, ומוצב רמזור אחד, המכווין את תנועת כלי הרכב לכיוון זה בלבד. לטענתה, הנתבע נסע ברכבו, מכיוון אשדוד לאשקלון, פנה שמאלה לכיוון המושבים, כאשר בכיוון נסיעתו ניתן לנסוע, הן ישר והן שמאלה, ומוצבים שני רמזורים, האחד מכווין את הנסיעה ישר והשני מכווין את הנסיעה בפניה שמאלה.
עוד טוענת התובעת, כי התאונה אירעה באשמתו של הנתבע, אשר פנה שמאלה, זאת בניגוד למופע אור אדום, אשר דלק ברמזור המוצב בכיוון נסיעתו. לגרסתה, הנתבע התפרץ לצומת לא פנוי, זאת מבלי לתת זכות קדימה לרכב התובעת, אשר נסע בנתיבו ישר, פגע בדופן השמאלית של רכבה והדף אותו. כתוצאה מכך, נהדף רכב התובעת על עמודי התאורה, אשר עמדו סמוך לצומת, והתהפך על גגו.
עדותו של הנהג ברכב התובעת:
לגרסתו של הנהג ברכב התובעת, הוא נסע בכביש בן שלושה נתיבים: הימני לפנייה ימינה ושניים נוספים לנסיעה ישר. לדבריו, בכיוון נסיעת רכב הנתבע היו גם כן שלושה נתיבים, השמאלי לפניה שמאלה ושניים נוספים לנסיעה ישר (עמ' 18 שורות 6-14 לפרוטוקול מיום 1.4.12). לדבריו, בעת נסיעתו מכיוון אשקלון לאשדוד, הבחין במכונית הנתבע, כ – 200 מטר לפני הצומת, כאשר היתה בעצירה. לגרסתו, ברמזור בכיוון נסיעתו דלק אור ירוק, הוא המשיך בנסיעה, בערך במהירות של 80 קמ"ש. בהתקרבו לרמזור, 30 מטר לפניו, הבחין כי רכב הנתבע החל בנסיעה. לדבריו, כיוון שלא היה באפשרותו לבלום ולעצור בזמן, סטה ימינה ולחץ על דוושת הגז, אולם לא הצליח לחמוק מפגיעת רכב הנתבע, ורכב התובעת התהפך ופגע בעמוד תאורה (עמ' 17 שורות 18-25 , עמ' 19 שורות 1-4 לפרוטוקול מיום 1.4.12).
לשאלותיו של ב"כ הנתבע, השיב הנהג ברכב התובעת, תוך שהוא חוזר על גרסתו, כי עת נכנס לצומת, מופע האור אשר דלק ברמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק ולכן ברור לו כי הרמזור בכיוון נסיעתו של רכב הנתבע היה אדום (עמ' 19 שורות 18-24, עמ' 20 שורה 1, עמ' 17 שורות 20-21).
עדותה של רעיית נהג רכב התובעת:
העדה חזרה על גרסתו של בעלה, הן באשר לכיוון הנסיעה (עמ' 8 שורות 13-15, עמ' 9 שורות 2-8), הן לגבי למופעי הצבעים ברמזורים, הן לגבי אופן פעולתו של בעלה, עת הבחין ברכב הנתבע נכנס לצומת והן לגבי אופי הפגיעה (עמ' 6 שורות 11-13, עמ' 7 שורות 3-6, עמ' 10 שורות 7-14, עמ' 11 שורות 13,15,17,19, עמ' 13 שורות 1-2, עמ' 14 שורות 13,17,19 לפרוטוקול מיום 1.4.12).
עדותו של הנתבע:
הנתבע תיאר את הצומת בצורה מדויקת והזהה לחלוטין לאופן בו תיארו הנהג ברכב התובעת (עמ' 26 שורות 7-9, עמ' 28 שורות 6-7 לפרוטוקול מיום 1.4.12). לגרסתו, ברמזור המוצב בכיוון נסיעתו דלק אור אדום והוא עמד בצומת. עוד הוסיף הנתבע, כי הבחין ברכב התובעת מגיע במהירות גבוהה, וכאשר התחלף האור ברמזור לירוק, הוא נכנס לצומת ורכב התובעת פגע בו (עמ' 26 שורות 9-16).
דיון ומסקנות: